טור-שו״ע חושן משפט פ״חטור-שו״ע
שולחן ערוךדיני כפירה והודאה, ושתהא ממין הטענה, ובו ל״ג סעיפים(א)
אֵין מוֹדֶה מִקְצָת הַטַּעֲנָה חַיָּב לִשָּׁבַע, עַד שֶׁיּוֹדֶה לְפָחוֹת בִּפְרוּטָה, וְתִהְיֶה הַכְּפִירָה לְפָחוֹת שְׁתֵּי מָעִין כֶּסֶף. לְפִיכָךְ, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ שְׁתֵּי מָעִין וּפְרוּטָה, וְהוּא מוֹדֶה בִּפְרוּטָה וְכוֹפֵר בִּשְׁתֵּי מָעִין. אֲבָל תְּבָעוֹ שְׁתֵּי מָעִין וּפְרוּטָה, וְהוֹדָה בִּשְׁתֵּי פְרוּטוֹת, כֵּיוָן שֶׁאֵין בַּכְּפִירָה שְׁתֵּי מָעִין, אוֹ אִם הוֹדָה בַּחֲצִי פְרוּטָה, פָּטוּר, כֵּיוָן שֶׁאֵין בַּהוֹדָאָה פְּרוּטָה. שִׁעוּר הַפְּרוּטָה, מִשְׁקַל חֲצִי שְׂעוֹרָה שֶׁל כֶּסֶף נָקִי; וְשִׁעוּר שְׁתֵּי מָעִין, מִשְׁקַל ל״ב שְׂעוֹרִים כֶּסֶף נָקִי.
(ב)
וְכֵן אִם לֹא תְּבָעוֹ כֶּסֶף, אֶלָּא מִינֵי סְחוֹרוֹת, וְהוֹדָה לוֹ מִקְצָת, שָׁמִין הַכְּפִירָה וְהַהוֹדָאָה, אִם יֵשׁ בַּכְּפִירָה שְׁוֵה שְׁתֵּי מָעִין וּבַהוֹדָאָה פְּרוּטָה אַחַת, חַיָּב.
(ג)
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁתְּבָעוֹ פֵּרוֹת אוֹ מִינֵי סְחוֹרוֹת. אֲבָל תְּבָעוֹ שְׁנֵי כֵלִים, וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶם, אֵין צָרִיךְ שִׁעוּר, אֶלָּא אֲפִלּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה מְחָטִין בִּפְרוּטָה, תְּבָעוֹ שְׁנַיִם וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶם, חַיָּב. טְעָנוֹ כֶּסֶף וְכֵלִים, הוֹדָה בַּכֵּלִים וְכָפַר בַּכֶּסֶף, אִם יֵשׁ בַּכְּפִירָה שְׁתֵּי מָעִין, חַיָּב: וְאִם לָאו, פָּטוּר. הוֹדָה בַּכֶּסֶף וְכָפַר בַּכֵּלִים, אִם הוֹדָה בִּפְרוּטָה, חַיָּב.
(ד)
הָא דְּבָעֵינָן כְּפִירָה שְׁתֵּי מָעִין, דַּוְקָא בְּמוֹדֶה מִקְצָת. אֲבָל כּוֹפֵר בַּכֹּל וְעֵד אֶחָד מַכְחִישׁוֹ, אֲפִלּוּ לֹא כָפַר אֶלָּא בִּפְרוּטָה, חַיָּב.
(ה)
שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִים נַמֵּי אֵינָהּ צְרִיכָה שְׁתֵּי כֶסֶף, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִפְקִיד אֶצְלוֹ פְּרוּטָה אוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה, וְטָעַן שֶׁאָבְדָה, נִשְׁבָּע. וְכָל פָּחוֹת מִשָׁוֶה פְרוּטָה אֵינוֹ מָמוֹן, וְאֵין בֵּית דִּין נִזְקָקִין לוֹ. {וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבִשְׁבוּעַת שׁוֹמְרִים נַמֵּי בָעֵינָן שְׁתֵּי כֶסֶף (טוּר בְּשֵׁם הָרא״ש וְהַמַּגִּיד פ״ג דְּטוֹעֵן וְרַ״ן פֶּרֶק הַדַּיָּנִים), וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר.}
(ו)
שְׁבוּעַת הֶסֵת נַמֵּי מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה.
(ז)
אֵין מוֹדֶה מִקְצָת חַיָּב, עַד שֶׁיּוֹדֶה מִמִּין הַטַּעֲנָה. כֵּיצַד, תְּבָעוֹ כּוֹר חִטִּים אוֹ כּוֹר תְּבוּאָה, וְהוֹדָה לוֹ בְלֶתֶךְ (פֵּרוּשׁ חֲצִי כּוֹר שֶׁהוּא ט״ו סְאִים) קִטְנִית, פָּטוּר. אֲבָל אִם תְּבָעוֹ בְּכוֹר פֵּרוֹת וְהוֹדָה לוֹ בְּלֶתֶךְ קִטְנִית, חַיָּב, שֶׁהַקִּטְנִית בִּכְלַל פֵּרוֹת.
(ח)
לֹא תְבָעוֹ בְּדָבָר מְסֻיָּם, אֶלָּא אָמַר לֵהּ: שְׁוֵה מָנֶה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ, מִכָּל מַה שֶּׁיּוֹדֶה לוֹ חָשִׁיב שַׁפִּיר מִמִּין הַטַּעֲנָה, שֶׁכָּל דָּבָר הוּא בִּכְלַל שָׁוֶה. אֲבָל אִם תְּבָעוֹ מָנֶה מִדָּבָר מְסֻיָּם, וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׁוֵה (חֲצִי) מָנֶה, לָא חָשִׁיב מִמִּין הַטַּעֲנָה.
(ט)
תְּבָעוֹ דִּינַר כֶּסֶף אוֹ דִּינַר זָהָב, כְּאִלּוּ תְּבָעוֹ שְׁוֵה דִּינַר כֶּסֶף אוֹ שְׁוֵה דִּינַר זָהָב, וּבְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֶה לוֹ חָשִׁיב מִמִּין הַטַּעֲנָה. וְדַוְקָא כְּשֶׁתְּבָעוֹ מַטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא בְּהוֹצָאָה, דְּהָא אַמְרִינָן בִּסְתָמָא שְׁוֵה דִינָר קָאָמַר, לְפִי שֶׁאָדָם עָשׂוּי לָשׁוּם כָּל דָּבָר בְּמַטְבֵּעַ. אֲבָל תְּבָעוֹ לִטְרָא זָהָב, אוֹ מַטְבֵּעַ שֶׁנִּפְסַל וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְּהוֹצָאָה, לָא חָשִׁיב כְּאִלּוּ תְּבָעוֹ שָׁוֶה. וְכֵן אִם תְּבָעוֹ דִּינַר זָהָב זָהוּב, כְּלוֹמַר טְבוּעָה, יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ, לָא חָשִׁיב שְׁוֵה דִינָר, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצֵא בְּהוֹצָאָה, אֶלָּא דִינָר דַּוְקָא קָאָמַר, וַאֲפִלּוּ הוֹדָה בְּמַטְבֵּעַ שֶׁל חֲצִי דִינָר, לָא חָשִׁיב מִמִּין הַטַּעֲנָה.
(י)
הָא דְאַמְרִינָן שֶׁאִם תְּבָעוֹ דִּינַר כֶּסֶף אוֹ דִּינַר זָהָב כְּאִלּוּ תְּבָעוֹ שְׁוֵה דִינָר כֶּסֶף אוֹ שְׁוֵה דִּינַר זָהָב, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי בְּמִלְוָה; אֲבָל בְּפִקָּדוֹן, דַּוְקָא קָאָמַר דִּינַר זָהָב וְלֹא שְׁוֵה דִינָר. וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק וְאוֹמֵר שֶׁדִּין הַפִּקָּדוֹן שָׁוֶה לְדִין הַמִּלְוֶה.
(יא)
תְּבָעוֹ מֵאָה דִינָרִים מִמַּטְבֵּעַ פְּלוֹנִית, וְהֵשִׁיב: אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים מִמַּטְבֵּעַ אַחֵר, לָא חָשִׁיב מִמִּין הַטַּעֲנָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֹאמַר לוֹ: נָתַתִּי לְךָ דִּינַר זָהָב לְהַחֲלִיפוֹ בְּמַטְבְּעוֹת, {אוֹ מָכַרְתִּי לְךָ סְחוֹרָה בְּעַד מָעוֹת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתְּרוּמוֹת שַׁעַר ז׳),} וְהוּא אוֹמֵר: נְתַתִּים לְךָ חוּץ מִמַּטְבֵּעַ אַחַת, אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר לֹא מִחַיָּב, אֲפִלּוּ תְּבָעוֹ דִינָר זָהָב (זָהוּב) וְהוֹדָה לוֹ בְּמַטְבֵּעַ שֶׁל חֲצִי דִּינַר זָהָב (זָהוּב).
(יב)
תְּבָעוֹ שְׁנֵי דְבָרִים, כְּגוֹן חִטִּים וּשְׂעוֹרִים, וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶם, חַיָּב לִתֵּן לוֹ מַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ, וְנִשְׁבַּע עַל הַשְּׁאָר. אֲבָל תְּבָעוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִים, פָּטוּר אַף מִדְּמֵי שְׂעוֹרִים. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁהַטַּעַם מִשּׁוּם דְּחָשִׁיב כְּאִלּוּ הוֹדָה לוֹ הַתּוֹבֵעַ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לוֹ שְׂעוֹרִים, וּלְפִיכָךְ, אֲפִלּוּ יֵשׁ עֵדִים עַל הַשְּׂעוֹרִים, פָּטוּר, דְּהוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמִי. {הַגָּה: (מהר״מ) וַאֲפִלּוּ יוֹדֵעַ הַנִּתְבָּע שֶׁחַיָּב לוֹ הַשְּׂעוֹרִים, פָּטוּר לְשַׁלֵּם לוֹ, דְּהָוֵי כְּאִלּוּ מָחַל לוֹ הַתּוֹבֵעַ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ע״ה ס׳ י״א, כֵּן נִרְאֶה לִי, דְּלֹא כְּיֵּשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק.} וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּדַוְקָא כְּשֶׁאָמַר לוֹ: חִטִּים הִלְוִיתִיךָ בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּבְשָׁעָה פְלוֹנִית, וַהֲלָה אוֹמֵר: שְׂעוֹרִים הָיוּ, דְּאִם אִיתָא שֶׁהִלְוָהוּ שְׁנֵיהֶם, הָיָה טוֹעֵן עַל שְׁנֵיהֶם, כֵּיוָן דִּבְבַת אַחַת הִלְוָהוּ, אֶלָּא וַדַּאי הוֹדָה שֶׁלֹּא הִלְוָה לוֹ שְׂעוֹרִים. {אֲבָל בְּלָאו הָכִי, וַדַּאי חַיָּב, דְּאֵין אָדָם מוֹחֵל עַל שְׁאַר תְּבִיעוֹת אִם לֹא תָבַע אֶלָּא אַחַת (טוּר).} וְאִם תָּפַס הַתּוֹבֵעַ דְּמֵי הַשְּׂעוֹרִים, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא אִם תָּפַס קוֹדֶם שֶׁתְּבָעוֹ בַּדִּין, אֲבָל אִם תָּפַס לְאַחַר שֶׁעָמְדוּ בַּדִּין, מַפְקִינָן מִנֵּהּ (טוּר); וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר.}
(יג)
הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ: מָנֶה הִלְוִיתִיךָ, וַהֲלָה אוֹמֵר: אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא נ׳ זוּז שֶׁנָּתַתָּ אוֹתָם דָּמִים בְּחֵפֶץ פְּלוֹנִי וַהֲרֵי הוּא קַיָּם, אוֹ: שֶׁהִלְוִיתַנִי עָלָיו עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּלֵּם אֶלָּא מִגּוּפוֹ, וְהוּא הַדִּין אִפְּכָא הֵיכָא דְטָעִין לֵהּ דְּאִית לֵהּ גַּבֵּהּ חֵפֶץ פְּלוֹנִי דְשַׁוְיֵהּ אַפּוֹתִיקִי נִיהֲלֵהּ בְּמָנֶה, וַהֲלָה מוֹדֶה בַּחֲמִשִּׁים זוּז דְּאוֹזְפֵהּ בְּהַלְוָאָה גְרֵידְתָא, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, דְּמַה שֶׁטָּעֲנוֹ לֹא הוֹדָה לוֹ, דְּפָטוּר בֵּין מִתַּשְׁלוּמִין בֵּין מִשְּׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא, אֶלָּא מִשְׁתָּבַע הֶסֵת, וְנִפְטָר.
(יד)
תְּבָעוֹ כּוֹר חִטִּים, וְקֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִים דְּבָרָיו לוֹמַר: וְגַם כּוֹר שְׂעוֹרִים, מִהֵר הַנִּתְבָּע וְאָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא כּוֹר שְׂעוֹרִים, וְאָמַר הַתּוֹבֵעַ: גַּם שְׂעוֹרִים הָיָה רְצוֹנִי לִשְׁאֹל מִמְּךָ, אִם כְּמַעֲרִים, שֶׁמִּהֵר לְהָשִׁיב קֹדֶם שֶׁיִּגְמֹר זֶה טַעֲנָתוֹ, חַיָּב, דְּחָשְׁבִינָן לֵהּ כְּאִלּוּ תְּבָעוֹ כְּבָר שְׁנֵיהֶם. וְאִם עָשָׂה כֵּן לְפִי תֻמּוֹ, פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת הַתּוֹרָה (וּמֵהַתַּשְׁלוּמִין), אֲפִלּוּ אִם מִיָּד תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר אַחַר הוֹדָאָתוֹ אָמַר: גַּם אֲנִי הָיָה רְצוֹנִי לְבַקֵּשׁ מִמְךָ הַשְּׂעוֹרִים. אֲבָל אִם לְאַחַר שֶׁהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִים אָמַר הַתּוֹבֵעַ: וַדַּאי כִּדְבָרְךָ כָּךְ הוּא שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ שְׂעוֹרִים אֲבָל אֵינִי שׁוֹאֲלָם עַתָּה, חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי שְׂעוֹרִים.
(טו)
קָדַם הַנִּתְבָּע וְאָמַר: שְׂעוֹרִים יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי, וְאַחַר כָּךְ תָּבַע הַתּוֹבֵעַ חִטִּים, וְכָפַר, הוֹאִיל וְהוֹדָה בִּשְׂעוֹרִים קֹדֶם שֶׁיִּתְבַּע הַחִטִּים, אֵין כָּאן הוֹדָאָה מִקְצָת הַטַּעֲנָה, וּמְשַׁלֵּם הַשְּׂעוֹרִים וְנִשְׁבָּע הֶסֵת עַל הַחִטִּים.
(טז)
וְכֵן אִם תְּבָעוֹ חִטִּים וְהוֹדָה בָּהֶם, וְאַחַר כָּךְ תְּבָעוֹ שְׂעוֹרִים, וְכָפַר, כֵּיוָן שֶׁהוֹדָה בִּתְבִיעַת הַחִטִּים קֹדֶם שֶׁתְּבָעוֹ שְׂעוֹרִים, אֵינָהּ מִקְצָת הַטַּעֲנָה, וּמְשַׁלֵּם הַחִטִּים וְנִשְׁבָּע הֶסֵת עַל הַשְּׂעוֹרִים. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְהָנַךְ נַמֵּי רוֹאִין, אִם הַנִּתְבָּע מִהֵר לְהוֹדוֹת קֹדֶם שֶׁיַּסְפִּיק הַתּוֹבֵעַ לְתָבְעוֹ, חַיָּב (טוּר).}
(יז)
תְּבָעוֹ חִטִּים, וְהֵשִׁיב שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חִטִּים חַיָּב לוֹ אוֹ שְׂעוֹרִים, נִשְׁבָּע הֶסֵת שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וּמְשַׁלֵּם לוֹ שְׂעוֹרִים. {הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ בְּכִי הַאי גַוְנָא, פָּטוּר מִן הַשְּׂעוֹרִים, אֶלָּא בְּבָא לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם (טוּר בְּשֵׁם עִטּוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַאֲבַ״ד וְנ״י סוֹף פֶּרֶק הַכּוֹנֵס וְהַתְּרוּמוֹת); וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר.}
(יח)
מְלֹא עֶשֶׂר כַּדִּים שֶׁמֶן יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ, אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא עֶשֶׂר כַּדִּים בְּלֹא שֶׁמֶן, פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי טְעָנוֹ {בְּשֶׁמֶן} וְהוֹדָה לוֹ בַּחֲרָסִים. עֶשֶׂר כַּדִּים שֶׁמֶן יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ {אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: י׳ כַּדִּים מְלֵאִים שֶׁמֶן יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ (טוּר)}, אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא עֶשֶׂר כַּדִּים רֵיקָנִים, {אוֹ שֶׁהוֹדָה לוֹ בַּשֶּׁמֶן לְחוּד (טוּר),} חַיָּב שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי טְעָנוֹ הַכַּדִּים וְהַשֶּׁמֶן. {הַגָּה: אֲבָל אִם אָמַר לוֹ: י׳ כַּדֵּי שֶׁמֶן יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ, לֹא טְעָנוֹ אֶלָּא הַכַּדִּים, וְאִם הוֹדָה לוֹ בַּשֶּׁמֶן לָא הֲוֵי מִמִּין הַטַּעֲנָה (טוּר).}
(יט)
מָנֶה לִי בְּיָדְךָ הַלְוָאָה, לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם וְלֹא לָוִיתִי מִמְּךָ אֲבָל חֲמִשִּׁים דִּינָרִים יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי פִּקָּדוֹן, וְכַיּוֹצֵא, הֲרֵי זֶה מוֹדֶה מִקְצָת וְיִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה. {וְהוּא הַדִּין שְׁאֵלָה וּשְׂכִירוּת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ״ן).}
(כ)
תְּבָעוֹ בְּחוֹב אָבִיו, וְהוֹדָה לוֹ בְּחוֹב עַצְמוֹ, פּוֹרֵעַ חוֹב עַצְמוֹ שֶׁהוֹדָה בּוֹ, וְנִשְׁבָּע הֶסֵת עַל חוֹב אָבִיו, אִם טְעָנוֹ וַדַּאי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאָבִיו חַיָּב לוֹ.
(כא)
ב׳ בַּעֲלֵי דִינִים שֶׁכָּל אֶחָד תּוֹבֵעַ לַחֲבֵרוֹ, וְאֵין תְּבִיעָתוֹ שֶׁל זֶה כִּתְבִיעָתוֹ שֶׁל זֶה, אֶלָּא אֶחָד אוֹמֵר: מָנֶה הִלְוִיתִיךָ, וְזֶה מוֹדֶה לוֹ בְּדִינָר, וְהַשֵּׁנִי טוֹעֵן: כּוֹר חִטִּים יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ, וְזֶה הוֹדָה בְּמִקְצַת וְכָפַר לוֹ בַּשְּׁאָר, אִם הוֹדָאָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי שָׁוָה כְּמוֹ שֶׁהוֹדָה הָרִאשׁוֹן, פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא, דְּהָא הֵילָךְ הוּא. אֲבָל אִם הוֹדָאָתוֹ יוֹתֵר מֵהוֹדָאַת הָרִאשׁוֹן, (אָז גַּם הוּא) חַיָּב שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא. כֵּיוָן שֶׁלֹּא אָמַר לֵהּ בְּשָׁעָה שֶׁתְּבָעוֹ: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לְךָ מִשֶּׁלִּי כְּנֶגְדּוֹ וּבִשְׁבִילוֹ אֲנִי רוֹצֶה לְתָפְסוֹ, אֶלָּא הוֹדָה לוֹ בְּדֶרֶךְ הוֹדָאָה גְמוּרָה, מוֹדֶה מִקְצָת הוּא.
(כב)
מִי שֶׁתְּבָעוּהוּ מָנֶה, וְהוֹדָה בַּחֲמִשִּׁים, וּכְשֶׁבָּא לִשָּׁבַע, טָעַן: אֵינִי רוֹצֶה לִשָּׁבַע אֶלָּא אֲשַׁלֵם כָּל הַמָּנֶה וְיִשָּׁבַע לִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיָדִי מָנֶה, וְזֶה אוֹמֵר: לֹא אֶשָּׁבַע עַד שֶׁיִּפְרָעֵנִי תְּחִלָּה, הַדִּין עִם הַתּוֹבֵעַ שֶׁזֶּה צָרִיךְ לִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה אוֹ יְשַׁלֵּם; אַךְ אִם יִרְצֶה, יַחֲרִים סְתָם עַל מִי שֶׁטּוֹעֵן עָלָיו דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כֵן, וּמְשַׁלֵּם, וְאַחַר שֶׁיְּשַׁלֵם יוּכַל לְהַשְׁבִּיעוֹ הֶסֵת אִם נָטַל מִמֶּנּוּ מָמוֹן שֶׁלֹּא כַּדִּין.
(כג)
אֵין מוֹדֶה מִקְצָת חַיָּב עַד שֶׁיִּטְעֲנֶנּוּ דָּבָר שֶׁבְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל וּבְמִנְיָן, וְיוֹדֶה לוֹ דָבָר שֶׁבְּמִדָּה וּבְמִשְׁקָל וּבְמִנְיָן. כֵּיצַד, אָמַר לֵהּ: עֲשָׂרָה דִינָרִין, אוֹ: כּוֹר תְּבוּאָה אוֹ שְׁנֵי לִטְרָאוֹת מֶשִׁי יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ, וַהֲלָה מְשִׁיבוֹ: אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא דִינָר, אוֹ לֶתֶךְ אוֹ לִטְרָא. אֲבָל אָמַר לֵהּ: כִּיס מָלֵא מָעוֹת יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ, וְזֶה מְשִׁיבוֹ: אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא ג׳ דִּינָרִין, אוֹ שֶׁתְּבָעוֹ מֵאָה דִינָרִין, וְזֶה אוֹמֵר: אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא צְרוֹר שֶׁמָּסַרְתָּ לִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הֵם כִּי לֹא מְנִיתִים וּמַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל, פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא.
(כד)
אָמַר לֵהּ: בַּיִת מָלֵא פֵרוֹת יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ, וְזֶה אוֹמֵר: אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא עֲשָׂרָה כוֹרִין, אוֹ שֶׁטְּעָנוֹ עֲשָׂרָה כוֹרִין, וְזֶה מְשִׁיבוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה הֵם כִּי לֹא מְדַדְתִּים וּמַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל, פָּטוּר, אֲפִלּוּ תְּבָעוֹ בַּיִת זֶה מָלֵא פֵרוֹת. אֲבָל תְּבָעוֹ בַּיִת זֶה שֶׁהָיוּ בּוֹ פֵּרוֹת עַד הַזִּיז מָסַרְתִּי לְךָ, וַהֲלָה מְשִׁיבוֹ: לֹא הָיוּ אֶלָּא עַד הַחַלּוֹן, חַיָּב; וּכְגוֹן שֶׁהִרְקִיבוּ בִּפְשִׁיעָתוֹ שֶׁחַיָּב לְשַׁלֵּם, דְּאִם לֹא כֵן, הֲוָה לֵהּ הֵילָךְ, וּפָטוּר.
(כה)
תְּבָעוֹ מְנוֹרָה גְדוֹלָה וְהוֹדָה לוֹ בִּקְטַנָּה, פָּטוּר. אֲבָל תְּבָעוֹ מְנוֹרָה בַּת עֲשָׂרָה לִטְרִין וְהוֹדָה לוֹ בְּשֶׁל חֲמִשָּׁה לִטְרִין, חַיָּב. וְאִם תְּבָעוֹ מְנוֹרָה שֶׁל פְּרָקִים, הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּכָל עִנְיָן.
(כו)
תְּבָעוֹ אֵזוֹר גָּדוֹל וְהוֹדָה לוֹ בְּקָטָן, פָּטוּר. וְאִם תְּבָעוֹ אֵזוֹר שֶׁל פְּרָקִים, חַיָּב.
(כז)
תְּבָעוֹ יְרִיעָה שֶׁל עֶשֶׂר מִדּוֹת, וְהוֹדָה לוֹ בְּשֶׁל חָמֵשׁ, חַיָּב.
(כח)
אֵין הוֹדָאָה בִּשְׁטָר חֲשׁוּבָה הוֹדָאָה לְהִתְחַיֵּב שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה עַל הַכְּפִירָה. כֵּיצַד, תְּבָעוֹ מָנֶה, חֲמִשִּׁים בִּשְׁטָר וַחֲמִשִּׁים בְּעַל פֶּה, לֹא מִבַּעְיָא אִם הוֹדָה בַחֲמִשִּׁים שֶׁבְּעַל פֶּה וְכָפַר בַּחֲמִשִּׁים שֶׁבַּשְּׁטָר שֶׁאֵין כָּאן שְׁבוּעָה כְּלָל אֶלָּא מְשַׁלֵּם חֲמִשִּׁים שֶׁהוֹדָה וְשֶׁל הַשְּׁטָר שֶׁכָּפַר יִשָּׁבַע בַּעַל הַשְּׁטָר וְיִטֹּל, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הוֹדָה בַּחֲמִשִּׁים שֶׁבַּשְּׁטָר וְכָפַר בַּחֲמִשִּׁים שֶׁבְּעַל פֶּה, אֵינוֹ נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה, דִּשְׁטָר הָוֵי כְּמוֹ קַרְקַע, כֵּיוָן שֶׁהוּא עַל שִׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת, וּכְשֵׁם שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עַל (כְּפִירַת) שִׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת כָּךְ אֵין הוֹדָאָתָן מְחַיֶּבֶת שְׁבוּעָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁטָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְקַיְּמוֹ; אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיְּמוֹ, הֲרֵי הוּא כְּהוֹדָאָה עַל פֶּה, וְנִשְׁבָּע עַל הַכְּפִירָה שֶׁעִמָּהּ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְמַלְוֶה בִּשְׁטָר וְטוֹעֵן: שְׁטָר הָיָה לִי וְאָבַד, וְהוֹדָה הַלּוֶֹה שֶׁשְּׁטָר עָשָׂה לוֹ, וְכָפַר בְּמִקְצַת, אוֹ שֶׁהוֹדָה בְּכָל הַשְּׁטָר, אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר שֶׁקְּצָתוֹ פָרוּעַ, שֶׁנִּשְׁבָּע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה כִּשְׁאַר מוֹדֶה מִקְצָת.
(כט)
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁטָר שֶׁטּוֹרְפִים בּוֹ מֵהַמְשֻׁעְבָּדִים. אֲבָל כְּתַב יָדוֹ, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ נֶאֱמָנוּת, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ טוֹרֵף בּוֹ מִמְּשֻׁעְבָּדִים, דִּינוֹ כְּחַיָּב שְׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא, כְּמוֹ בְּמִלְוָה עַל פֶּה.
(ל)
וְאִם מָסַר לֹוֶה לַמַּלְוֶה כְּתַב יָדוֹ בִּפְנֵי עֵדִים, נִתְבָּאֵר בְּסִי׳ (מ׳ וְס״ט) שֶׁדִּינוֹ כִּשְׁטָר שֶׁחֲתוּמִים בּוֹ עֵדִים.
(לא)
תְּבָעוֹ: מָנֶה הִלְוִיתִיךָ בְּנִיסָן וּמָנֶה בְּתִשְׁרִי, וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶם, חָשִׁיב שַׁפִּיר מִמִּין הַטַּעֲנָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִלְוָהוּ כְּאֶחָד.
(לב)
שְׁטָר חוֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ סְלָעִים אוֹ דִינָרִים, סְתָם, מַלְוֶה אוֹמֵר: חָמֵשׁ, וְלֹוֶה אוֹמֵר: שְׁתַּיִם, פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה דְאוֹרַיְתָא, שֶׁאֵין כָּאן הוֹדָאָה, דִּבְלָאו הוֹדָאָתוֹ מִעוּט סְלָעִים שְׁנַיִם, וְנִמְצָא שֶׁלֹּא הוֹדָה אֶלָּא מַה שֶּׁבַּשְּׁטָר, וְאֵין כָּאן הוֹדָאָה. וַאֲפִלּוּ אָמַר הַלּוֶֹה ג׳, שֶׁהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד יֶתֶר עַל מַשְׁמָעוּת הַשְּׁטָר, אֲפִלּוּ הָכִי פָּטוּר, מִשּׁוּם דְּהָוֵי כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה, דְּאִם רָצָה הָיָה אוֹמֵר: שְׁנַיִם. לְפִיכָךְ, אָמַר לֵהּ: מָנֶה לְךָ, אוֹ לְאָבִיךָ, בְּיָדִי, וּפְרַעְתִּיךָ מֶחֱצָה, וְהֵשִׁיב זֶה: לֹא הָיִיתִי זָכוּר אַךְ אַתָּה הִזְכַּרְתַּנִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא פָרַעְתָּ כְּלוּם, פָּטוּר, וַאֲפִלּוּ מִשְּׁבוּעַת הֶסֵת, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה.
(לג)
כְּשֵׁם שֶׁהוֹדָאַת מִלְוֶה בִּשְׁטָר אֵינָהּ הוֹדָאָה, כָּךְ הוֹדָאַת מִלְוֶה בְּקִנְיָן, וְיֵשׁ כָּאן עֵדֵי הַקִּנְיָן, אֵינָהּ הוֹדָאָה, דִּסְתָם קִנְיָן לִכְתִיבָה עוֹמֵד וְדִינוֹ כִּשְׁטָר. לְפִיכָךְ, אָמַר לֵהּ: חֲמִשִּׁים דִּינָר יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ בְּקִנְיָן וַחֲמִשִּׁים בְּלֹא קִנְיָן, וְהוֹדָה לוֹ בְּאוֹתָם שֶׁל קִנְיָן וְכָפַר בַּאֲחֵרִים, נִשְׁבָּע הֶסֵת, וְנִפְטָר.
מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א)
{א} אין מודה מקצת הטענה חייב לישבע עד שיודה לפחות בפרוטה ותהיה הכפירה לפחות שני מעין כסף לפיכך אינו חייב עד שיתבענו שני מעין ופרוטה והוא מודה בפרוטה וכופר בשני מעין אבל תבעו שני מעין ופרוטה והודה לו בשני פרוטות כיון דאין בכפירה שני מעין או אם הודה בחצי פרוטה פטור כיון שאין בהודאה פרוטה:
{ב} ושיעור הפרוטה כתב ר״ח ורב אלפס הוא משקל חצי שעורה של כסף נקי:
{ג} ושיעור שני מעין משקל ל״ב שעורות של כסף נקי.
(ב)
וכן אם לא תבעו כסף אלא מיני סחורות והודה לו מקצת שמין הכפירה וההודאה אם יש בכפירה שוה שני מעין ובהודאה שוה פרוטה חייב:
(ג)
{ד} במה דברים אמורים כשתבעו פירות או מיני סחורות אבל תבעו שני כלים והודה לו באחד מהם לא בעי שיהא באחד מהן שיעור כפירה והודאה וכתב רבינו האי אפילו אין בשניהם שוה פרוטה חייב וכ״כ הרמב״ם אפילו היו י׳ מחטים בפרוטה תבעו שנים והודה לו באחד מהם חייב וא״א הרא״ש ז״ל כתב דאף כלים צריך שלא תהא ההודאה פחות משוה פרוטה ולא תהא הכפירה פחות משוה פרוטה:
{ה} תבעו כלי ודבר אחר וכפר בכלי והודה לו בדבר אחר חייב אפילו אינו שוה שני מעין ובלבד שיהא שוה פרוטה לדעת א״א הרא״ש ז״ל כפר בדבר אחר והודה לו בכלי אונו חייב עד שיהא הדבר שכפר בו שוה ב׳ מעין:
(ד)
{ו} והא דבעינן כפירת ב׳ מעין דוקא במודה מקצת אבל כפר בכל ועוד אחד מכחישו אפילו לא כפר אלא בפרוטה חייב:
(ה)
{ז} ובשבועת שומרין איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דמחייב אפילו אין בכפירה ב׳ מעין ואיכא מאן דלא מחייב עד שיהא הכפירה ב׳ מעין ולזה הסכים א״א הרא״ש ז״ל.
(ו)
ובשבועת היסת כתב ה״ר ישעיה שצריך כפירת ב׳ מעין דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אבל רבינו האי כתב שמשביעין אותו אפילו על שוה פרוטה והכי מסתברא:
(ז)
{ח} אין מודה מקצת חייב עד שיודה ממין הטענה כיצד תבעו כור חטין או כור תבואה והודה לו בלתך שעורין פטור אבל אם תבעו בכור פירות והודה לו בלתך שעורין חייב שהכל בכלל פירות:
(ח)
{ט} לפיכך אם לא תבעו בדבר מסויים אלא א״ל שוה מנה יש לי בידך מכל מה שיודה לו חשיב שפיר ממין הטענה שכל דבר הוא בכלל שוה:
{י} אבל אם תבעו
{יא} מנה מדבר מסויים והודה לו בשוה [חצי] מנה לא חשיב ממין הטענה:
(ט)
{יב} תבעו דינר כסף או דינר זהב כאילו תבעו שוה דינר כסף או שוה דינר זהב ובכל מה שיודה לו חשיב שפיר ממין הטענה במה דברים אמורים כשתבעו דינר כסף או דינר זהב שהלוהו אבל תבעו דינר זהב או דינר כסף שהפקיד בידו דוקא קאמר דינר זהב ולא שוה דינר ובהלואה נמי דוקא דקאמרינן שתבעו מטבע היוצא בהוצאה בהא אמרי׳ בסתמא שוה דינר קאמר לפי שאדם עשוי לשום כל דבר במטבע אבל תבעו ליטרא זהב או מטבע שנפסל ואינו יוצא בהוצאה לא השיב כאילו תבעו שוה וכן תבעו דינר זהב זהוב יש לי בידך לא השיב שוה דינר אפילו שיוצא בהוצאה אלא דינר דוקא קאמר ואפילו אם הודה במטבע של חצי דינר לא השיב ממין הטענה.
(יא)
תבעו ק׳ דינרים ממטבע פלוני והשיב אין לך בידי אלא נ׳ ממטבע אחר לרש״י כולן מטבע חד הוא וחשיב שפיר ממין הטענה ולר״ח לא חשיב ממין הטענה אא״כ יאמר לו נתתי לך דינר זהב להחליפו לי במטבעות ותובע המטבעות והוא אומר נתתים לך חוץ ממטבע אחת אבל בענין אחר לא מיחייב אפילו תבעו דינר זהב והודה לו במטבע של חצי דינר זהוב וכן עיקר:
{יג} ואין צ״ל תבעו דינר או ליטרא זהב והודה לו בכסף שוה חצי דינר זהב שהוא פטור:
(יב)
{יד} תבעו בב׳ דברים כגון חטים ושעורים והודה לו באחד מהן חייב ליתן לו מה שהודה לו ועל השאר נשבע:
{טו} אבל תבעו חטין והודה לו בשעורין ובכל הנך דפרישנא פטור אף מדמי השעורים וטעמא משום דחשיב ליה כאילו הודה לו התובע שאינו חייב לו שעורים משום הכי כתב בעה״ת אפילו יש לו עדים על השעורים פטור דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי:
{טז} וכתב א״א הרא״ש ז״ל דוקא כשאמר לו הלויתיך חטין באותו יום ובאותה שעה והלה אומר שעורים היו דאם איתא שהלוהו שניהם היה טוען שניהם כיון שבפעם אחת הלוהו אלא ודאי הורה שלא הלוה לו שעורים דאי לא תימא הכי פשיטא שהוא חייב שאין אדם מוחל על שאר תביעותיו אם לא תבע אלא אחד:
{יז} ואם תפש השעורים כתב הרמב״ם דלא מפקינן מיניה וא״א הרא״ש ז״ל כתב דמפקינן מיניה ויש מחלקים שאם תפש קודם התביעה מהניא תפישה אפילו אם יש עדים שתפש שהטעם שפטור מהשעורים משום שהודה לו שאין בידו שעורים וכיון שתפש לא חשיב כהודאה שיכול לומר מה שלא תבעתי שעורים מפני שהייתי מוחזק בהם אבל תפש אחר שהודה לו לא מהני דכיון שכבר הודה שאין לו בידו שעורים לא מהני תפישה אחר כך:
(יד)
{יח} תבעו כור חטין יש לי בידך וקודם שישלים דבריו לומר וגם כור של שעורים מיהר הנתבע ואמר לא אלא כור של שעורים ואמר התובע גם שעורים היה רצוני לשאול ממך אם כמערים שמיהר להשיב קודם שיגמור זה טענתו חייב דחשבינן ליה כאילו תבעו כבר שניהם ואם עשה כן לפי תומו פטור משבועה ומתשלומין אפילו אם מיד תכ״ד אחר הודאתו אמר גם אני היה רצוני לבקש ממך השעורים:
{יט} אבל אם אחר שהודה לו בשעורים אמר התובע ודאי כדבריך כן הוא שיש לי בידך שעורים אבל איני שואלם עתה רק החטין שאיני רוצה לשאול עתה כל תביעותי כתבו הגאונים שחייב לשלם לו דמי השעורים.
(טו)
קדם הנתבע ואמר שעורים יש לך בידי ואח״כ תבע התובע חטין וכפר הואיל והודה לו בשעורים קודם שיתבע החטין אין כאן הודאה ממין הטענה ומשלם השעורים ונשבע היסת על החטין.
(טז)
וכן אם תבעו החטין והודה בהן ואח״כ תבעו השעורים וכפר כיון שהודה בתביעת החטין קודם שתבעו השעורים אינה ממין הטענה ומשלם החטין ונשבע היסת על השעורים וי״א דבהך נמי רואין אם הנתבע מיהר להודות בחטין קודם שיספיק לתבעו בשעורים חייב ואם במתכוין להודות פטור:
(יז)
{כ} תבעו חטין והשיב שאינו יודע אם חטין חייב לו או שעורים כתב בעל העיטור דאפילו בכי האי גוונא פטור מתשלומין ומשבועה דאורייתא אם לא בבא לצאת ידי שמים והרמב״ם כתב שנשבע היסת שאינו יודע ומשלם לו שעורים:
(יח)
{כא} אמר לו י׳ כדי שמן יש לי בידך והודה לו בשמן וכפר לו בקנקנים פטור שאין בהודאה ממין הטענה אבל אם א״ל י׳ כדים מלאים שמן או י׳ כדים שמן יש לי בידך יש במשמעות לשון זה שמן וקנקנים ואם הודה לו באחד מהן השיב שפיר ממין הטענה:
(יט)
{כב} כתב הרמב״ם תבעו במנה של מלוה והודה לו בנ׳ אבל אמר שאינה מלוה אלא פקדון בזה הורו רבותינו שהוא מודה מקצת הטענה שהרי זה תבעו בק׳ והודה לו בנ׳ מה לי מלוה מה לי פקדון והראב״ד השיג עליו וכתב דמלוה ופקדון שני עניינים הם ואפילו תבעו מלוה ופקדון והודה לו באחד מהן לא חשיב מודה מקצת:
(כ)
{כג} וכתב עוד שאם תבעו בחוב של אביו והודה לו בחוב של עצמו דהוה ליה כמו טענו חטין והודה לו בשעורין וא״א הרא״ש ז״ל הסכים לדעת הרמב״ם גם אינו נראה מה שדימה תבעו בחוב של אביו והודה לו בחוב של עצמו לטענו חטין והודה לו בשעורים אלא נשבע היסת על חוב אביו ופורע לו חובו:
(כא)
{כד} שני בעלי דינין שכל אחד תובע לחבירו ואין תביעתו של זה כתביעתו של זה אלא אחד אומר מנה הלויתיך וזה מודה לו בדינר והשני טוען כור של חטין יש לי בידך וזה הודה לו במקצת וכפר לו בשאר מי אמרינן כיון דלטענתיה דכל חד וחד לא פש ליה גבי חבריה מאי דתבע ליה מאי דאודי ליה לאו הודאה הוא או דילמא כיון דבמאי דתבעיה ליה אודי ליה במקצת ולא טעין בבי דינא תפיסנא ליה במאי דתבענא אלא אמר הריני מזומן לפרעו מודה מקצת הוא והשיב הראב״ד שאם הודאתו של שני שוה כמו שהודה הראשון פטור משבועה חמורה דהילך הוא אבל אם הודאתו יותר מהודאת הראשון אז גם הוא חייב בשבועה חמורה כיון שלא אמר לו בשעה שהודה להד״ם שהרי יש לך משלי כנגדו ובשבילו אני רוצה לתפשו אלא הודה לו בדרך הודאה גמורה מודה מקצת הוא וחייב שבועה דאורייתא:
(כב)
{כה} מי שתבעוהו ק׳ והודה בנ׳ וכשבא לישבע שבועת התורה טוען לפני בית דין איני רוצה לישבע אלא אשלם כל המנה וישבע לי היסת שיש לו בידי מנה וזה אומר לא אשבע עד שיפרעני תחלה ולטענתי יש ליזקק תחלה י״א שהדין עם הנתבע ואין בזה משום נזקקין לתובע תחלה דהתם מיירי שהנתבע תבע לתובע תביעה אחרת אבל הכא חד תביעה וחד דינא הוא דקאמר נתבע שלא כדינא תובע ממני הנ׳ ובעל התרומות כתב שהדין עם התובע שזה צריך לישבע שבועת התורה או ישלם:
{כו} אך אם ירצה יחרים סתם על מי שטוען עליו דבר שאינו כן ומשלם ואחר שישלם יוכל להשביעו היסת שיטעון עליו שנטל ממנו ממון שלא כדין אבל קודם שימסרו לידו אינו יכול להשביעו כלל:
(כג)
{כז} אין מודה מקצת חייב עד שטוענו דבר שבמדה ובמשקל ובמנין ועד שיודה או יכפור בדבר שבמדה ובמשקל ובמנין כיצד א״ל י׳ דינרים או כור תבואה או שני ליטראות משי יש לי בידך והלה משיבו אין לך בידי אלא דינר או לתך או ליטרא אבל א״ל כים מלא מעות יש לי בידך וזה משיבו אין לך בידי אלא נ׳ דינרין:
(כד)
{כח} או שתבעו ק׳ דינרים וזה אומר אין לך בידי אלא צרור מעות שמסרת לי ואיני יודע כמה הם כי לא מניתים ומה שהנחת אתה נוטל פטור משבועה דאורייתא:
{כט} אמר לו בית מלא פירות יש לי בידך וזה אומר אין לך בידי אלא י׳ כורין או שטענו י׳ כורין וזה משיבו איני יודע כמה הם כי לא מדדתים ומה שהנחת אתה נוטל פטור אפילו תבעו בית זה מלא פירות אבל תבעו בית זה שהיו בו פירות עד הזיז מסרתי לך והלה משיבו לא היו אלא עד החלון חייב וכגון שהרקיבו בפשיעתו שחייב לשלם דאל״כ הו״ל הילך ופטור:
(כה)
{ל} תבעו מנורה גדולה והודה לו בקטנה פטור אבל תבעו מנורה בת י׳ ליטרין והודה לו בשל ה׳ ליטרים חייב ואם תבעו מנורה של פרקים אז חייב בכל ענין.
(כו)
תבעו אזור גדול והודה לו בקטן פטור ואם תבעו אזור של פרקים חייב.
(כז)
תבעו יריעה של י׳ מדות והודה לו בשל ה׳ חייב:
(כח)
{לא} אין הודאה בשטר חשובה הודאה להתחייב שבועה על הכפירה מן התורה:
{לב} כיצד תבעו מנה נ׳ בשטר ונ׳ בעל פה לא מיבעיא אם הודה בנ׳ שבעל פה וכפר בנ׳ של השטר שאין כאן שבועה כלל אלא משלם נ׳ שהודה ושל השטר שכפר ישבע בעל השטר ויטול אלא אפילו הודה בנ׳ דשטר וכפר בנ׳ שבעל פה אינו נשבע דשטר חשוב כמו קרקע כיון שהוא על שיעבוד קרקעות וכשם שאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות כך אין הודאתו מחייבת שבועה:
(לא)
{לג} וכתב בעל התרומות למדנו מכאן שאם תבעו מנה הלויתיך בניסן ומנה בתשרי והודה לו באחד מהן חשיב שפיר הודאה ממין הטענה אף על פי שלא הלוהו כאחד שאינו פטור אלא מפני שתבעו מנה בשטר עם מנה בע״פ אבל אם היו שניהן ע״פ והודה לו באחד חייב אף על פי שב׳ הלואות הן ולא היה זמנן שוה:
(לב)
{לד} הוציא עליו שטר חוב שכתוב בו סלעין או דינרין סתם מלוה אומר ה׳ ולוה אומר ב׳ פטור משבועה דאורייתא שאין כאן הודאה דבלאו הודאתו נמי מיעוט סלעים ב׳ ונמצא שלא הודה אלא מה שבשטר ואין כאן הודאה ואפילו אמר הלוה ג׳ שהודה לו באחד יותר על משמעות השטר אפ״ה פטור דהוי כמשיב אבידה שאם היה רוצה היה אומר שנים וכל משיב אבידה פטור:
{לה} לפיכך א״ל מנה לך או לאביך בידי ופרעתיך מחצה והשיב זה לא הייתי זכור אך אתה הזכרתני ויודע אני שלא פרעת כלום פטור משבועה ואפילו מדרבנן שאינו אלא כמשיב אבידה:
(לג)
{לו} וכשם שהודאת מלוה בשטר אינה הודאה כך הודאת מלוה בקנין ויש כאן עידי הקנין אינה הודאה דסתם קנין לכתיבה עומד ודינו כשטר:
{לז} לפיכך אמר לו נ׳ דינרין יש לי בידך בקנין ונ׳ בלא קנין והודה לו באותן של קנין וכפר באחרים נשבע היסת והרמב״ן כתב במה דברים אמורים כשהעדים לפנינו אבל אם אין שם עדי קנין אף על פי שהודה הלוה שהיה בקנין הרי הוא כשאר תביעה ע״פ ונשבע כשאר מודה מקצת:
{לח} וכן נמי בשטר אם אין יכול לקיימו או משאר שטרות או מעדים שיכירו אלו החתימות אף על פי שמודה הלוה כיון דקי״ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו הרי הוא כהודאה ע״פ ונשבע על הכפירה שעמה:
{לט} ואצ״ל אם אין למלוה שטר וטוען שטר היה לי ואבד והודה לו הלוה ששטר עשה לו וכפר במקצת או שהודה בכל השטר אלא שאומר שקצתו פרוע שנשבע שבועת התורה כשאר מודה מקצת וכ״ש אם לא הודה הלוה לא בשטר ולא בקנין אף על פי שטוען המלוה שטר היה לי ואבד אם הודה לו הלוה במקצת וכפר במקצת או שהעיד עליו עד אחד שקנה ממנו על אותו הממון והוא אומר להד״ם שחייב שבועה דאורייתא כשאר מודה מקצת וכשאר העדאת עד אחד אבל התוספות כתבו דאפילו במלוה ע״פ ליכא שום שבועה דאורייתא לא במודה מקצת ולא בהעדאת עד אחד כיון דקיימא לן דשיעבודא דאורייתא א״כ כל מלוה הוא שיעבוד קרקעות ולא משכחת שבועה דאורייתא אא״כ אין ללוה קרקע או שמחל לו המלוה השיעבוד וכ״כ א״א הרא״ש ז״ל:
(כט)
{מ} הוציא עליו כתב ידו שלוה ממנו אף על פי שהוחזק כתב ידו בב״ד הודה במקצת וכפר בשאר אם אין בו נאמנות נשבע על מחצה שפרע וכן אם תבעו מנה ע״פ ומנה בכתב ידו שהוציא עליו מקויים והודה בשל כתב ידו וכפר בבע״פ או שכפר בכתב ידו וטען שפרעו והודה בבעל פה נשבע שבועת התורה
{מא} שלא אמרו בשטר שחשוב כשיעבוד קרקעות אלא בשטר שיפה כחו לגבות מן המשועבדין אבל זה שאין טורפין בו מן המשועבדין אין בו שיעבוד קרקעות דהוי כשאר תביעות שבעל פה ונשבעין עליו.
(ל)
לפיכך אם מסר לוה למלוה כתב ידו בעדים אין נשבעין עליו אלא היסת כיון שטורף בו מן המשועבדין.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.